אז איך הכל התחיל?

משפחת עובדיה במקור ממרוקו, מהעיר רבת, שם סב המשפחה שלמה הקים את בית הקפה היהודי היחיד בעיר- מילק בר. עסקי המסעדנות תמיד היו במשפחה, כל מה שהם רצו הוא להעניק לאנשים, לשמח וכמובן להאכיל גם את החלשים שלא היה להם. מאיר עזר לנהל את העסק המשפחתי במרוקו כבר מילדות, הביא איתו סיפורים מרתקים וגם פחות מרתקים על אנטישמיות, כמו למשל על רימון שנזרק לעבר בית הקפה ובמזל נכנס למכונת הפופקורן ושם נעצר, מה שהציל את בני משפחת עובדיה ועוד לקוחות במקום.

שלומי עובדיה הבן, היה חלק מצוות העובדים יחד עם אחיותיו וגיסו כבר מגיל צעיר, הביט על אביו בגאווה, בעודו הוגה רעיונות והופך אותם למציאות. הוא מספר שוב ושוב עם דמעות בעיניים "אבא שלי הוא רעיוניסט, הוא זה שעשה הכול, הוא מתכנן וחושב הרבה, המוח שלו תמיד עובד וכל השנים האלו הוא עבד קשה בשביל החלום שלו, החלום שבנה אותנו כמשפחה והעניק לנו קורת גג. כיום, אבא שלי נמצא בתהליך שיקום בבית הדר, מה שמוריד לי את האנרגיות בימים האחרונים, למרות שכבר במשך שנים אני הוא זה שאוחז במושכות, אך קשה לי שהוא לא נמצא בסביבה, הוא זה שבזכותו הכל קיים".

בשנת 2004 מאיר יצא לפנסיה, אותו החליף הבן שלומי, בן 40, נשוי ללירון ואבא של ליאן (רינת), אליה (מאיר), ולורן (הודיה). שלומי בעל תואר הנדסאי בתעשייה וניהול, אך מה שהכי גורם לו לאושר, הוא להיות בסביבת עבודה פעילה, כמו שהיה נהוג בעבר "עבודת כפיים". את הבשר הוא חותך בעצמו בכל בוקר ומשתלב עם צוות העובדים בלי הבדל בין מעמדות. בכל עת העובדים היו חלק מהמשפחה, בתחילת הדרך האם רינה ז"ל הייתה חלק פעיל מהקיוסק, לאחר מכן גם דליה אוחנה האחות עבדה מאוד קשה במזנון עד שפרשה. כיום, יש במקום צוות מאוד מגובש שנמצא שם באש ובמים, גם אחרי 3 מקרים של שריפה, אחריהם שלומי הרים את המקום והציל לכולם את מקור הפרנסה שלהם.

השטח בו נמצא "טו גייז" הוא תחת שכירות למעלה מ-30 שנים, מה שגורם לשלומי לחשוש מהעתיד, בתהייה אם הבעלים יעשה שינויים, כאלו שאולי יצריכו מהם להעתיק את המקום לאזור אחר. " אני חושב שכל הקסם של העסק הוא במיקום שלו, אני ללא ספק מפחד לעבור למקום אחר ולאבד את הקסם, לעשות שינוי שיגרום לי גם לאבד את הזיכרונות שהיו לי פה עם אבא, האבא החכם שלי, זה שתמיד הסתכל על הכל מלמעלה וידע מה הצעד הבא, ממנו למדתי שאסור לפחד וצריך להעז, למדתי ממנו גם את הרצון לתרום, להעניק למי שאין לו, לעזור לאנשים ולפתוח את הלב. כל מי שרעב, אך אין לו את הכסף לקנות לעצמו אוכל, אני לא חושב פעמיים ומכין לו באהבה גדולה את האוכל, זה לפעמים אפילו עושה לי טוב יותר בנשמה להכין אוכל למי שאין לו איך לשלם, אני מרגיש שאני עושה טוב".

את היום שלו שלומי מתחיל עם המשפחה, מסיע את הילדים לגן ושולח אותם בחיוך, הם האנשים הקטנים שגורמים לו להמשיך את היום בחיוך. משם, הוא קונה בכל בוקר בשרים טריים מחזן יהודה במרכז ב', אין דבר כזה קפוא, זה לא קיים אצלו, גם את הירקות הוא קונה בכל בוקר שמא המלפפון לא יהיה פריך מספיק. הוא מודע לכך שאנשים ממשיכים להגיע שוב ושוב, בעיקר בגלל שהם יודעים כי כל חומרי הגלם טריים ואיכותיים. "אבא שלי לימד אותי שהכלל החשוב ביותר בניהול עסק של אוכל, הוא להיות עקבי ולא לנסות לעשות שינויים שהלקוח ירגיש ויפסיק להגיע. מהיום הראשון בו טו גייז הפכה למזנון בשר/שיפודיה, כל הבשרים היו האיכותיים ביותר, כי אין אפס, בנאדם שאוהב אוכל יכול לזהות מתי הוא אוכל בשר טרי ומתי הוא אוכל בשר קפוא". אומנם לא תמיד העסק היה מסודר כמו היום, שלומי מספר שאבא דאג להאכיל את הלקוחות, אך לא תמיד דאג למסמכים הדרושים, מה שיצר בעיות בעירייה ובביטוח לאומי. כיום, שלומי מנהל את המקום גם מאחורי הקלעים בצורה הכי מקצועית, הכול מאוד מסודר, העובדים מקבלים משכורות יפות, לכל אחד יש פנסיה וגמל וכמובן תנאים טובים.

כל מי שהוא חלק מטו גייז נותן את כל כולו למקום, עובד בקפידה ועם המון אנרגיות, בכדי שהלקוחות יצאו מרוצים, אך בין הלקוחות לעיתים יש גם גורמים עוינים, כאלו שמגיעים למקום ומעכירים את האווירה, דורשים שיכינו להם אוכל ועושים את זה עם מילים לא יפות, יחס לא ראוי ועדיין מקבלים את השירות האדיב. שלומי נאנח ומספר " אני עובד כאן מגיל 8, אני יודע את כל העבודה ושום דבר לא מאיים עליי, לקחתי תבונה מכל אדם שפגשתי בדרך וברוב המקרים מאבא שלי, שלימד אותי את כל מה שאני יודע. אבל הדבר היחיד שמרתיע אותי זה אנשים לא טובים, הסיבה היחידה שכן גורמת לי לחשוב לעזוב את המיקום, היא 20% מהאוכלוסייה באזור, אנשים שמורידים את האנרגיה הטובה ולא מבינים שרגע לפני שהגיעו, הצוות שלי ואני עבדנו קשה בכדי שיהיה להם מה לאכול, כבר 14 שנים שאני מחזיק את המקום כאחד העובדים ולא מתנהג כ"בוס", בלי הנחות, אלא בזעת אפיים, אף פעם לא תיראי אותי יושב ומסתלבט, אני חלק בלתי נפרד מצוות העובדים. כשאני מסיים כאן את העבודה, אני לוקח אותה איתי לבית, כמו בהכנת הטחול הממולא שמצריך המון עבודה ושטח עבודה גדול, אומנם אשתי לא תמיד אוהבת שאני מביא את העבודה לבית, אבל אין ברירה, זה חלק מהחיים שלי ואני עושה הכול כדי שהלקוחות ייהנו מהאוכל, בדיוק כמו שהיה כאן מההתחלה שאבא שלי ניהל את המקום".

אין ספק כי מדובר פה במוסד קולינרי עם חותמות, כזה שהופך את מרכז א' למה שהוא, פיסת עבר שנשארת איתנה, מה שלא מאפשר להפריד בין טו גייז למיקום הקוסמי והנוסטלגי שלו, אפילו עם השם השנוי במחלוקת שלא תמיד נשמע לאוזן כמו שהוא אמור. אומנם חלק מהאוכלוסייה קשה באזור ולא תמיד מכבדת, אבל אלו שכן, עושים לכל אחד מאנשי הצוות את היום, בתודה ובחיוך המאושר של אדם שבע שטוב לו. אז הם פה בכדי להישאר ושום דבר לא יעצור אותם, טו גייז רחוב שבי ציון 2, פתוחים מ-11:30 בבוקר. לתפריט לחץ כאן.

מתכון לקציצות של דינה

מצרכים

קילו בשר מספר 2 טרי טחון

200 גרם שומן של לב עגל

צרור פטרוזיליה קצוצה

מעט כמון

מלח

מעט מים לערבוב

אופן ההכנה

מערבבים את כל החומרים יחדיו עד איחוד, מכינים עם כפות ידיים משומנות קציצות יפות, מניחים על גריל פחמים לוהט, 3.5 דקות מכל צד, מכניסים לבגט חם מרוח בחומוס, עריסה חריפה, סלטים וטחינה. בתיאבון!

תוכן וצילום: שירן כהן שי